פסק-דין בתיק על"ח 35062-02-12

1.             לפנינו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט - 1959, (להלן: " החוק") על החלטת ועדת העררים שליד שרות התעסוקה מיום 26.9.11 (להלן: " הועדה") .

2.             הוועדה דחתה את ערר של המערער וקבעה, כי המערער אשר נשלח לעבודה בייצור בשמש, הכשיל עצמו בראיון העבודה, בכך שהתנהלותו של המערער בפני המראיינת מלמדת על חוסר נכונותו להשתלב במעגל העבודה.

3.             תמצית טיעוני המערער :

המערער טוען כי עשה ניסיונות רבים מאוד למצוא עבודה גם בזכות עצמו וגם בסיוע שירות התעסוקה.

בראיון שנערך לו, הוא לא הביע כל סירוב או חוסר רצון להתחיל בעבודה, שכן יש כאן סירוב של המעסיק לקבלו לעבודה וזאת עת נשאל ע"י המעסיק לגבי הניסיון התעסוקתי שיש לו בתחום התוכנה.

המערער טוען כי הוא עושה מאמצים רבים למצוא עבודה, שלח קורות חיים למקומות העבודה לפי רישומי המשיב, והם לא חזרו אליו ובנוסף הוא נוסע לכל הארץ ובמיוחד לאזור המרכז ולא יושב בבית ומחכה לעבודה.

ב"כ המערער הפנה לנהלי שירות התעסוקה, סעיף 5(2)(1)(4) לפיו על דורש העבודה להתנהל בפני המעסיק בבירור כי הוא מעוניין לעבוד.

4.             תמצית טיעוני המשיב :

המערער מתייצב במדור הבטחת הכנסה מזה זמן רב וכל הניסיונות הרבים שנעשו על מנת

להשיבו לעבודה נכשלו.

דיון והכרעה

5.             חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 אינו מזכה מבוטח בגמלת הבטחת הכנסה מבלי שהתייצב בלשכת התעסוקה ויהיה מוכן לעבוד , ועל המבוטח לעשות מאמץ סביר, בתום לב, לעבוד (דב"ע נג / 91-3 מוחמד אבו ג'אמע נ'. שירות התעסוקה פד"ע כג' 297) ,ונקבע כי "הסבירות של המאמץ תלויה ,בין השאר,בסוג העבודה,בענף העבודה,במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה. ( דב"ע נז/91-7 משייב נ' שרות התעסוקה ,עבודה ארצי,כרך ל(2) 38).

6.             כבר נקבע בפסיקה כי אם דורש העבודה מודיע למעסיק הפוטנציאלי על תנאים מגבילים, אשר מעסיק סביר לא היה מסכים להם, אזי רואים אותו כמי שדחה את הצעת העבודה.  

7.             על משקלו הראייתי של רישום המעסיק על גבי טופס ההפניה לעבודה כבר נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי הפרקטיקה הנוהגת בבתי הדין כי המשיב מביא את דברו של המשיב כפי שהוא מוצא את ביטויו בטופס ההפניה לעבודה וכי אין כל יסוד לפקפק בדברי המעסיק, אשר אין לו אינטרס מיוחד להציג תמונת מצב שאינה מדויקת (ע"ע 1081/02 סואעד פתחי נימר נ. שירות התעסוקה , ניתן ביום 3.10.02).

8.             במקרה שבפנינו, ובשים לב להלכות אלו, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון במסמכים בתיק, התרשמנו כי אין כל ספק כי המערער הוא זה שגרם לאי קבלו לעבודה בכך שהעמיד קשיים ודרישות, וזאת בכל הקשור להצהרתו אודות חוסר ניסיונו בעבודות ייצור וכן, בכל הקשור להכשרתו המקצועית והעובדה כי לא מתאים גם לו להשתלב בעבודה המוצעת.

9.             אין לקבל את טענת המערער, לפיה המעסיק הוא זה שלא קבלו לעבודה, עת השיב לו המערער אודות הכשרתו המקצועית בתחום התוכנה, שכן מצופה מדורש עבודה דוגמת המערער לעשות כל המאמצים להתקבל לעבודה וגם במקרה שבפנינו, היה עליו להצהיר בפני המעסיק, כי גם בהתעלם מחוסר ניסיונו בתחום עבודת הייצור, יש לו מוטיבציה לעבוד ולהכיר את התחום הזה, ולו התנהל המערער בדרך זו, ספק אם לא היה מתקבל ע"י אותו מעסיק שביקש עובדים לעבודות ייצור וללא כל הכשרה או ניסיון קודם.

10.           מכל האמור לעיל עולה, כי הסירוב שנרשם למערער נרשם כדין מבלי שנפל בו פגם משפטי כלשהו, ומשכך דין הערעור להידחות,ללא צו להוצאות.  

11.           לצדדים הזכות לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום,  כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.